<h1>ראב"ן — ב"ק</h1>
<h2>דף מז:</h2>
אמרי [ב"ק פ"ט:] כשם שמוכרת כתובתה לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין מ"ט זוזי הוא דאנסוה, כך מוכרת כתובתה לבעל לא הפסידה כתובת בנין דיכרין מ"ט זוזי הוא דאנסוה. לפום רהטא משמע דמוכר מחמת אונס זוזי לא הויא מכירתו מכירה, וקשיא עלה הא דאמרינן בפ' חזקת הבתים [מ"ז:] אמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני מאי טעמא דכל דמזדבן אי לאו דאצריכו ליה זוזי לא מזבן, אלמא דאונס זוזי הויא מכירה. ותו דכולה שמעתא דהחובל משמע דאונס זוזי הוי זביני. ולהכי נ"ל פי' הכי שכשם שמוכרת כתובתה לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין, שאין בני אותה אשה שלא מכרה יכולין לומר לבני אותה אשה שמכרה אתם אין לכם כתובת אימכם שהרי מכרה אותה, מאי טעמא מפני שבני אותה שמכרה אומרין זוזי הוא דאנסוה לאימנו ומכרה בדבר מועט על הספק שאם תבא לידי גיבוי כתובתה שתתאלמן או תתגרש שיזכה הלוקח ואם לאו שיזכו בניה ולא יפסידו כתובת אימן, כך מוכרת כתובתה לבעלה וכו' אומרין בני המוכרת לבני אותה שלא מכרה זוזי הוא דאנסוה לאימנו ומכרה כתובתה לאבינו על הספק בדבר מועט שאם תתגרש לא יתן לה כתובתה ואם לא תתגרש תהיה בחזקתינו וכיון שלא נתגרשה לא הפסדנו כתובתה. ופירוש לא הפסידה כתובת בנין דיכרין, לא הפסידה לבניה כתובת בנין דיכרין במכירתה.
<h2>דף ק:</h2>
האומר [ב"ק צ"ב.] סמא את עיני שבר את ידי קטע את רגלי חייב על מנת לפטור חייב, ואמרינן משום פגם משפחה. אלמא אין אדם יכול למחול דבר שהוא פגם למשפחתו, ותנן נמי [ב"ב ק':] המוכר קברו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כורחו של לוקח משום פגם משפחה אלמא אין מכירה בדבר שהוא פגם למשפחתו. וה"ה שאינו יכול לא למכור ולא ליתן מקום אבותיו בבית הכנסת שזה נמי פגם משפחה הוא ואין מכירתו מכירה ולא מתנתו מתנה, ומיהו הדמים שנתן מחזירין לו בני משפחה גם במקום בית הכנסת שלא יפסיד הלוקח.
<h2>דף קנז.</h2>
[ב"ק ל"ה.] שור שהיה רודף אחר שור והיזיק זה אומר שורך היזיק טענת בריא והלה אומר לא כי אין טענתך ברורה אלא וודאי בסלע לקה המוציא מחבירו עליו הראייה. וכולה הא מתניתין רבנן הוא דפליגי עליה דסומכוס דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן חלוקין על סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין בפ' שור שנגח אה"פ [מ"ו.], וההיא משנה כולה סומכוס הוא דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין אפילו ניזק אומר ברי ומזיק שמא המוציא מחבירו עליו הראייה. ומיהו רבנן נמי אית להו ממון המוטל בספק חולקין. וכל הני דהמניח את הכד דאמרי רבנן המוציא מחבירו עליו הראייה אית ליה לסומכוס דחולקין, וכל הני דשור שנגח את הפרה דאמר סומכוס חולקין אית להו לרבנן המוציא מחבירו עליו הראייה. ובהא פליגי סומכוס סבר כל דבר שנולד בו ספק אע"פ שאחד מוחזק [יותר] מן חבירו באותו דבר חולקין כי הכא דבעל השור מוחזק בשורו יותר מבעל הפרה דאיהו וודאי ובעל הפרה ספק וקאמר סומכוס חולקין, וכן בשור שהיה רודף אחר שור זה אומר שורך היזיק וזה אומר לא כי בסלע לקה בעל השור המזיק ודאי ובעל (הפרה) [השור] הניזק ספק ואומר סומכוס חולקין. ורבנן סברו כיון דבעל שור המזיק ודאי ודאידך ספק אין ספק מוציא מידי ודאי אלא בראייה, כללא דמילתא לרבנן כל היכא דמצו בית דינא למיקם עלה דמילתא מי הוא ברור טענתו מחבירו מקמינן לנכסי ברשותו והוי אידך מוציא מחבירו ועליו הראייה ואפילו תפיס האי דלאו ודאי, אבל אי לא מצו בית דינא למידע מי הברור בטענותיו מחבריה אלא שניהם טענותם ספק חולקין, כגון ספיקות דפרק החולץ ליבמתו [ל"ז:] כולהו אליבא דרבנן כגון ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא וניכסי דידי נינהו ויבם אמר את ברי דידי את ולית לך לא מידי טענת שניהם ספק לבית דין הוי ממון המוטל בספק וחולקין דלא מצי בית דין למיקם עלה דמילתא דשניהם ספק הן, אבל ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם ספק אמר אחיכון אנא ובני יבם אמרו לאו אחינא את הוי אינהו ודאי בני יבם ואיהו ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אלא בראייה, וכן כולהו ספיקי דהתם דרבנן הוא דאי סומכוס אפילו במקום ודאי חולק הספק חלקו המוטל בספק. ונפילות דפ' מי שמת [ב"ב קנ"ז] פליגי ב"ש וב"ה ב"ש כסומכוס ובית הלל כרבנן דמחזיקין את הודאי בנכסים והספק מוציא מחבירו ועליו הראייה, דתנן נפל הבית עליו ועל אביו אמרי ב"ש אע"ג דיורשי האב ודאי והן בני הבן שיורשין את זקינם ויורשי הבן הן כתובת אשה ובעל חוב (ויורשי הבן) ספק יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקת יורשי האב הן ודאין (ויבם) ויורשי הבן שהן ספק אם מוציא עליהן הראייה. ובנפל הבית עליו ועל אשתו [שם קנ"ח] וקאמרו ב"ה נכסים בחזקתן שהן נכסי צאן ברזל, פליגי ר' יוחנן וריש לקיש דאמרינן בגמ' בחזקת מי הם ניכסי צאן ברזל דקאמרי ב"ה, ר' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל לפי שהוא מוחזק בהן כי באחריותו הוי קיימי וריש לקיש משום בר קפרא אמר יחלוקו לפי כי בחזקת שניהם הוי קיימי שאם תתגרש דידה הם משום שבח בית אביה וכתובתה בחזקת יורשי הבעל הם מנה ומאתים ונכסים היוצאין הם ניכסי מלוג שהן בחזקת האשה כי קנין פירות של בעל לאו כקנין הגוף הוא, וכן תני בר קפרא הואיל והללו באין לירש [והללו באין לירש] ושניהם ספק יורש דאם הבעל מת ראשון בחזקת אשה הן ואם האשה מתה ראשונה בחזקת הבעל הן והואיל וספק הן יחלוקו ונכסים בחזקתן דקאמרי ב"ה בחזקת שניהם קאמר ויחלוקו, וכן הלכה. ספק ובני יבם בניכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא ובני יבם אמרי אחונא את שניהם טענותיהם ספק הילכך חולקין, אבל לבתר דפלוג יבם בניכסי מיתנא טענת בני יבם ודאי שאומרים אנו יורשי יבם והספק ספק יורשו ועליו הראייה, ספק ובני יבם טענתן ודאי ברורה לב"ד שהם יורשין והספק ספק לפיכך עליו הראייה. ספק ובני יבם בנכסי סבא שניהם טענותיהם ספק ומה שאומרים בני יבם לספק אחונא את ספק הוא, הילכך מה שמודה כל אחד לחבירו שקלי אידך מוטל בספק וחולקין דאין לב"ד [ודאי לאחד] יותר משל חבירו [ל]מוקמי לממון בידיה (והוי) [וליהוי] אידך מוציא מחברו [הילכך] חולקין. ובנפל הבית עליו ועל אמו מודים בית הלל דיחלוקו, לפי שהנכסים היו בחזקת האם והבן, בחזקת האם שהיו שלה ובחזקת הבן הואיל והוחזקה נחלה של אמו על ידו לשבט אביו, הילכך הוי בחזקת שניהם ואין כאן ודאי מחבירו אלא שניהם שווין והללו באין לירש והללו באין לירש ויחלוקו. ור' עקיבא פליג אתנא קמא ואמר לב"ה נכסים בחזקתן, ואמרינן בחזקת מי הם הנכסים לר' עקיבא אליבא דב"ה, ר' אילא אמר בחזקת יורשי הבן דהוא ודאי כדפרישית טעמא לקמן ור' זירא אמר בחזקת יורשי האם שהיו שלה, כי סליק ר' זירא קם בשיטתיה דר' אילא דהבן ודאי והנכסים בחזקתו מוקמינן, וטעמא הואיל והוחזקה על ידי הסבת הבן נחלה לאותו השבט של בן על ידו ויצאת מחזקת שבט האם והוי כאלו יצאו מחזקת האם והוי בחזקת הבן לגמרי והוי הבן ודאי. והא דאמרינן [ב"ב קנ"ז:] ואם ת"ל דאיקני משתעבד לוה ולוה וקנה ומכר מאי לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה יחלוקו, הא כרבנן כיון דלווה ולווה ואח"כ קנה שניהם המלוין שוין בשעבוד ולהכי חולקין. והא דתנן [שבועות מ"ז.] ר' יוסי אומר היו שניהן חשודין על השבועה ר' יוסי אומר יחלוקו והכי הילכתא דעביד רב נחמן עובדא כוותיה, רבנן הוא דכיון דשניהן לא משתבעי הוי ממון המוטל בספק דאין לזה בו כח וחזקה [יותר] מזה ואע"פ שהוא ביד האחר אינו חזקה כיון דלא מצי למשתבע שהוא שלו דבבי דינא תליא מילתא כדפרישית לעיל וכיון דלא ידעו ב"ד שהוא של תופס אלא ע"י שבועה ולא מצי למישבע אינו מוחזק יותר מחבירו. ע"א ועיקר כללא דמילתא כל היכא דאתי לאפוקי מחבריה דבר המוחזק ועומד בו כגון זה שאומר שורך היזיק וזה אומר בסלע לקה וכגון שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה שבעל השור מוחזק בשורו ועומד וזה בא להוציא ממנו אפילו ניזק טוען ברי ומזיק שמא המוציא מחבירו עליו הראייה ולא מפיק ניזק אלא בראייה דלא מפיו אנו חיין, וכל היכא דבאין לטעון על דבר שלא היה עד עכשיו של אחד מהן אלא עכשיו בא לידם, אם שניהם אדוקין בו וזה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה יחלוקו בשבועה דרבנן וכן טוענין כל אחד אני קניתיה, אבל אם באין לירש אם טוענין שניהם טענת ספק כגון ספק שטוען אנא בר מיתנא ויבם טוען אתה בני שניהם טענת ספק הן וחולקין דהא אין אחד מודה לחבירו כלל ודבריהם ספק לב"ד, אבל כל היכא דאחד מודה במקצת לחבירו ועושהו מוחזק וודאי בחזקתן במקצתן הוי כאלו מוחזק בכולו והוי אידך [מוציא ו]עליו הראייה כגון ספק ויבם בנכסי סבא שהספק מודה ליבם בחצי הנכסים והיבם אינו מודה לספק כלל הילכך הוי הספק מוציא מחבירו ועליו הראייה, אבל אם מודה כל אחד לחבירו במקצת כגון ספק ובני יבם שהספק הודה לבני יבם בחצי הנכסים ובני יבם מודין לספק בשליש, מה שמודין זה לזה שקלי והשאר מוטל בספק וחולקין. והא דתנן בפ' השואל את הפרה [ק'.] המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתיה ילדה יחלוקו, כולה הא משנה סומכוס הוא דאי רבנן כיון דבעל השפחה ובעל הפרה ודאין המוציא מחבירו עליו הראייה. וכן משנה [שם] דשני עבדים ושתי שדות, סומכוס הוא דקתני זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו דאי רבנן המוציא מחבירו עליו הראייה כיון דבעל העבד ובעל השדה ודאי ואידך ספק והכי מוקמינן לה בגמ' כסומכוס. אבל המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביע לסאה זה אומר זיתי גידלו וזה אומר ארצי גידלו יחלוקו [שם:], הא אפילו לרבנן דשניהן ודאין הן זה בזיתיו וזה בארצו ועל ידי שניהן גדלין הפירות הילכך יחלוקו. ועל זה הדרך תפשוט כל יחלוקו שבתלמוד, אם האחד מוחזק ודאי יותר מחבירו סומכוס הוא, ואם שניהם ודאי או שניהם ספק אתיא אף לרבנן. וכל דיני ממון המוטל בספק דנין בבבל.
